Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט

א) נטע רבעי -- הרי הוא קודש, שנאמר "ובשנה הרביעית, יהיה כל פריו, קודש הילולים, לה'" (ויקרא יט,כד); ודינו להיאכל בירושלים לבעליו, כמעשר שני. וכשם שאין מעשר שני בסוריה, כך אין נטע רבעי בסוריה. ובנטע רבעי הוא אומר "ואיש את קודשיו, לו יהיו" (במדבר ה,י) -- שאין לך קודש שלא נתפרש דינו בתורה למי שהוא, חוץ מנטע רבעי.

ב) הרוצה לפדות נטע רבעי, פודה כמעשר שני; ואם פדהו לעצמו, מוסיף חומש. ואין פודין אותו, עד שיגיע לעונת המעשר, שנאמר "להוסיף לכם תבואתו" (ויקרא יט,כה), עד שיעשה תבואתו; ואין פודין אותו במחובר, כמעשר שני. והרי הוא ממון גבוה, כמעשר שני; לפיכך אינו נקנה במתנה, אלא אם נתנו בוסר. ודינו בשאר הדברים, לעניין אכילה ופדייה -- כמעשר. [ג] והפודה כרם רבעי -- רצה, פודהו ענבים, רצה, פודהו יין; וכן הזיתים. אבל שאר הפירות, אין משנין אותן מברייתן.

ג) [ד] כרם רבעי -- אין לו לא שכחה, ולא פיאה, ולא פרט, ולא עוללות; ואין מפרישין ממנו תרומה ומעשרות, כמו שאין מפרישין ממעשר שני: אלא כולו עולה לירושלים, או נפדה ויעלו הדמים וייאכלו בירושלים -- כמעשר.

ד) [ה] ענבים של כרם רבעי, התקינו בית דין שיהיו עולין לירושלים מהלך יום לכל צד -- כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות; ומשחרב בית המקדש, נפדה אפילו סמוך לחומה. ושאר כל הפירות, אפילו בזמן בית המקדש נפדין סמוך לחומה.

ה) [ו] כיצד פדיון נטע רבעי, מניח את הסל על פי שלושה, ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת שיוציא יציאות השומרים מביתו, והחמרים והפועלים מביתו; ואחר שקוצבין את השער, מניח את המעות, ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו, משער כך וכך סלים בסלע.

ו) בשביעית, פודהו בשווייו: שאין שם לא שומרים, ולא פועלים; ואם היה הפקר, אין לו אלא שכר לקיטה בלבד.

ז) מי שהיה לו נטע רבעי בשנת השמיטה, שיד הכול שווה -- צריך לציינו בקוזזות אדמה, כדי שיכירו בו, ולא יאכלו ממנו, עד שיפדו. ואם היה בתוך שני עורלה -- מציינין אותו בחרסית, כדי שיפרשו ממנו: שאם ציינו בקוזזות אדמה שמא יתפרדו -- שאיסור עורלה חמור הוא, שהיא אסורה בהניה. והצנועין היו מניחין את המעות בשנת שמיטה, ואומרין, כל הנלקט מפירות רבעי אלו, מחולל על המעות האלו -- שהרי אי אפשר לפדותו במחובר, כמו שביארנו.

ח) באחד בתשרי, ראש השנה לעורלה ולרבעי; ומאימתיי מונין לעורלה ולרבעי, משעת נטיעה. ואינו מונה מראש השנה לראש השנה, אלא שלושים יום בשנה חשובין שנה -- והוא שתקלוט הנטיעה, קודם שלושים יום; וכמה הוא סתם קליטה, לכל האילנות שתי שבתות.

ט) נמצאת למד, שהנוטע ארבעה וארבעים יום קודם ראש השנה, עלתה לו שנה; ואף על פי כן אין פירות הנטיעה הזאת מותרין בעורלה או ברבעי, עד חמישה עשר יום בשבט -- שהוא ראש השנה לאילן.

י) כיצד, הנוטע אילן מאכל בחמישה עשר באב משנה עשירית ביובל -- הרי הוא בתוך שני עורלה, עד חמישה עשר בשבט משנת שלוש עשרה; וכל מה שיוציא האילן בתוך זמן זה, הרי הוא עורלה -- אף על פי שנגמרו לאחר כמה ימים.

יא) ומחמישה עשר בשבט משנת שלוש עשרה ביובל, עד חמישה עשר בשבט משנת ארבע עשרה -- הוא נטע רבעי; וכל מה שיוציא בתוך זמן זה, הרי הוא רבעי וצריך פדיון. ואם נתעברה השנה, נתעברה לרבעי או לעורלה.

יב) [יא] נטעו בשישה עשר באב משנת עשר -- לא עלתה לו שנת עשר, אלא הרי הוא עורלה שנת אחת עשרה ושנת שתים עשרה ושנת שלוש עשרה כולה; והרי הוא נטע רבעי מראש השנה של שנת ארבע עשרה, עד סופה.

יג) [יב] נטע הנטיעה מראש חודש עד חמישה עשר בשבט -- מונה לה שלוש שנים מיום ליום לעורלה, ומיום ליום לרבעי. וראיתי לגאונים דברים בחשבון עורלה ורבעי -- אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן, וודאי טעות סופרים הן; והאמת כבר ביארנו דרכה.

יד) [יג] העלין, והלולבין, ומי גפנים, והסמדר -- מותרין בעורלה, וברבעי. והענבים ששדפן הקדים והפסידן, והחרצנין והזוגין והתמד שלהן, וקליפי רימון והנץ שלו, וקליפי אגוזים, והגרעינין -- אסורין בעורלה, ומותרין ברבעי; והנובלות, כולן אסורות.